שפת היידיש


יידיש היא שפתו של העם היהודי בגלות אירופה
ובכל ריכוזי יהדות אשכנז ברחבי העולם.
לא "שפה גלותית" כפי שמכנים אותה חורשי רעתה.
שפתו של עם שנכפתה עליו גלות משך אלפיים שנה.
שפה בה דיבר ויצר את תרבותו והיא השפה הייחודית
של העם היהודי בלבד.

הרעיון של כתיבת שפה זרה באותיות עבריות,
החל עוד מגלות בבל, לאחר חורבן הבית הראשון.
אז כתבו ארמית באותיות עבריות, שפה בה כתבו בתנ"ך
פרקים בספר דניאל עזרא ונחמיה - ואח"כ את התלמוד הבבלי.
דף מתוך התלמוד הבבלי כתוב בארמית

מה טעם ראו קדמונינו בכתיבת שפה לועזית, שפת המקום, באותיות עבריות ?
מן הסתם רצו להקל את הקריאה של שפת התפילה וכן לשמר את השפה העברית.
חכמי ספרד כתבו, גם הם, את השפה הערבית, שפת המקום, באותיות עבריות.




המסה התיאולוגית "מורה נבוכים" נכתבה ע"י הרמב"ם ערבית, באותיות עבריות.


 
מוצאה של שפת היידיש מן העיר מיינץ [ מגנצא ] במערבה של גרמניה.
יש הסבורים שדובר בה כבר מתחילת  האלף הראשונה לספירה, 
אך בהעדר מסמכים כתובים, דחו את הקביעה עד שנמצא מסמך כתוב
לסוף המאה השלישית. 1272 לספירה. [ראה להלן]
.

מחזור וורמייזא, ניצל בשואה
והובא לספריה הלאומית בירושלים.
הטקסט הראשון בשפת היידיש
[בתוך האותיות ב'דעתו'] מחזור וורמייזא [וורמס] 1272 לספירה.
גרמנית עתיקה באותיות עבריות.




















הכיתוב בתוך האותיות "בדעתו" :
גוּט טַק אִים בּטַגֶא ש וֵיר דִּיש מַחֲזוֹר אִין בֵּית הַכְּנֶסֶת טְרַגֶא
.
שפירושן : יבורך יומו של מי שישא מחזור זה אל בית הכנסת.

המחזור היה כבד מדי עבור בעליו,  או מי שהיה ממונה
על שמירתו מטעם הקהילה והוא נזקק לזוג ידיים חזקות נוספות
כדי שיעזרו לו לשאתו אל בית הכנסת.

בגלל ריבוי המלים בגרמנית, בראשיתה של השפה, חשבו רבים,
כי זהו עוד ניב של גרמנית. לא כך הוא, השפה היא שפת היתוך,
כאשר בסיס השפה הוא גרמנית של ימי-הביניים
Mittel Hochdeutsch
וכן מלים רבות מן הארצות, בהם שהו פזורי העם היהודי.

מאחר ושפת התפילה היא עברית, כל מילות הקודש, הן בעברית בלבד.
[ שימו לב, כבר במשפט הראשון מילות העברית נכתבו עברית !]
מסיבות, שהיו שמורות עימהם העדיפו היהודים להגות את העברית במלעיל.
שלא כמו שפת המקרא הכתובה במלרע.
לא שינו את כללי הניקוד אך התאימו אותם להגייה במלעיל.
עברית זו קרוייה "לשון הקודש." בה נכתבו הביאורים
לספרים החיצונייים הכתובים ארמית.
הכתיבה של המלים ב"לשון הקודש" זהה לעברית
ואין מנקדים אותה באותיות ניקוד , כנהוג ביידיש שפת החולין.

כך למשל, סימן הניקוד "קָמַץ" ייקרא כחולם.[ אוֹ ]
ת' לא דגושה תהגה כ - ס'. [סמך]
כך המילה העברית "שַבָּת" תאמר
shabos
או שאבעס בפי העם.

אסור לנקד את שפת הקודש באותיות ניקוד של יידיש.
יש לכתוב אותן תמיד במקורן העברי ללא כל שינוי.

אם כי כללי ההיגוי השתנו.

אך כללים לחוד ומציאות לחוד.
לימים חדרו המלים העבריות לשפת היידיש, ובגלל שיטת הניקוד
של השפה היידית – באותיות - ולא בסימני הניקוד
השתנתה גם כתיבתן ואבדו העקבות העבריים שבהן.
האשמה מוטלת גם על אויבי העם היהודי בעיקר זו של רוסיה הצארית

 וזו של ברה"מ הקומוניסטית אחר כך,
שאסרו שימוש במלים עבריות מטעמים של אנטישמיות ורדיפת תרבות יהודית.


 ספר שירים שהודפס בברה"מ הקומוניסטית, ללא אותיות
סופיות בסוף מילה ושיבוש מלים עבריות בטקסט היידי.

כך למשל : יונטעף [יום-טוב]
קיינע האָרע [קיין עין הרע = ללא עין הרע] מורע שכוירע [מרה שחורה ] אויף צעלוכעס [צו להכעיס = להכעיס] וכד' .
לשון הקודש היא חלק אינטגראלי של שפת היידיש, יש הרואים את חלקה בכ- 30% מסך כל השפה.
יידיש שפה מאד פתוחה לקליטת ביטויים וניבים, מן השפות בהם היו תפוצות ישראל באירופה. יש בה מלים רבות גם מן השפות הסלאביות, וכמובן מלים אנגליות צרפתיות ואותן מלים לטיניות, השזורות בכל השפות האירופיות.
שפת הכתיבה, היתה השפה הקרויה 'מערב יידיש' ומוצאה מגרמניה
שהיתה משותפת לכל היהודים, בין במערב אירופה ובין במזרחה.
בשפה זו השתמשו עד ראשית המאה התשע עשרה.
בגלל קצב ההתבוללות המהיר של יהדות גרמניה, עברה הכתיבה שינוי והחלה הכתיבה, המוכרת עד היום.

בשנת  1908התכנסה וועדת-היגוי לשפת היידיש בעיר צ'רנוביץ' שם נקבע כי המוסד הקרוי ( יי.וו.א (ײִדישער וויסנשאַפֿטלעכער אינסטיטוט  ( Y.i.v.o  )
יקבע כללי כתיבה אחידים. זאת לפי דרישת סַדָרי הדפוס ומערכות העיתונים,
שההדפסה לפי שפת ה "מערב יידיש" היתה מסורבלת מדי עבורם
וכללה אותיות רבות שלא היו הוגים אותן בלשון הדיבור.

בשנת 1925 פרסמה יי.וו.א. את מסקנותיה על פי המלצות וועידת צ'רנוביץ' 
 לכלל הניבים של היידיש. כללים הקיימים עד עצם היום הזה.
אדגיש כי מדובר בכללי כתיבה בלבד ולא היה בהם משום שינוי בניב המדובר.
האסון שפקד את העם היהודי במלחמת העולם השניה, הפחית את מספר דוברי השפה.
עם הקמת מדינת-ישראל הפכה העברית לשפה הרשמית של המדינה
ושל העם היהודי. היידיש איבדה את בכורתה.

שפת היידיש הותירה נכסי תרבות אדירים בתחום הספרות, השירה, התיאטרון והזמר העממי. אפשר לומר ש"הגניוס היהודי" המהולל אשר הצמיח גאונים רבים,
מונח בשפה שהם דיברו.

ואם שאלתם אותי  - למה יידיש ?



אענה לכם את התשובה, בעברית הכי צברית שאפשר: למה ? ככה !  





 רדיפת שפת היידיש.


השחקן - בימאי שמואל עצמון מספר על רדיפת היידיש בשנותיה הראשונות
                               של המדינה. 



הרדיפה אחרי דוברי שפת היידיש , היתה תולדה של "גדוד מגיני השפה"
מלפני קום המדינה,  אשר הפילה חיתיתה על כל מי שנשמע מוציא מפיו 
ולו מילה אחת בשפת אימו. 
" עברי דבר עברית" זעקו  שלטי הרחוב וגם עוברים ושבים ברחוב,
שצעקו על מי שנתפש ב"קלקלתו."

הסיפור המפורסם ביותר קשור, כפי הנראה, למשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק .


 


את הסיפור הזה שמעתי בכמה וכמה גירסאות. 
תושבי תל-אביב, שחיו באותה תקופה, מוכנים להשבע, שהם הם,
אלה שהעירו את תשומת ליבו של חיים.נ. ביאליק, 
כי עליו לדבר עברית וכי אסור לדבר בשפה הגלותית, יידיש.
והם אלה ש"תפסו" את ביאליק ב"קלקלתו."

מפגינים עמדו מתחת לחלונות ביתו והפריעו את מנוחתו, בדרישה 
לבל יוסיף לדבר ולו מילה נוספת ביידיש. בוודאי שלא לכתוב...








 







אבל סיפור מזעזע מסופר על הפרטיזנית, רוז'קה קורצ'אק.
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית :

 

רוז'קה (שלישית מימין) עם אבא קובנר, ויטקה קמפנר (ראשונה מימין) 
וחברי המחתרת מגטו וילנה, 1944 .











רייזל(רוז'קה)קוֹרצ'ק-מַרלָא

עם הגיעה ארצה, בדצמבר 1944, הצטרפה לקיבוץ אילון, שעל חבריו נמנו כבר חברי השומר הצעיר מפולין. בתוך זמן קצר היא ערכה הרצאות ופגישות בכל הארץ, שבהם העלתה את סיפור הפרטיזנים מיערות רודניקי. היא הייתה השליחה הראשונה של ארגון הפרטיזנים שנשלחה במיוחד ארצה להביא את דבר הלוחמים וסיפור ההשמדה.
בעת ועידת ההסתדרות הכללית השישית בתל אביב 1944/45,‏[1] הביאה רוז'קה קורצ'אק דו"ח טראגי ודראמטי, ובו סיפור השמדת יהדות ליטא ומזרח אירופה לאוזני הקהל הנדהם והמזועזע. היא נשאה את דבריה ביידיש. בתום דבריה עלה לדוכן דוד בן-גוריון, ופתח את דבריו במשפט: "זה עתה דיברה פה חברה בשפה זרה וצורמת על הצרות שפקדו את..."‏‏‏[2] באולם קמה סערה, והקהל השמיע צעקות וקריאות: "זאת השפה בה מדברים שני שלישים מן העם היהודי בדורות האחרונים.."‏‏‏[3]. אך בן-גוריון לא נכנע, הוא תפס את המיקרופון וצעק לתוכו: "זרה וצורמת, זרה וצורמת...".‏‏‏[4] לימים הפכה שאלה זו לשאלה היסטורית נכבדה שזכתה למחקרים שלמים.














תפס את המיקרופון... (לחץ להאזנה)

וכך נשמע בן גוריון ברדיו השבדי...



השמועה אומרת כי את הצעת הנישואין לפולה הציע בן גוריון , ביידיש .
קצת מביך למי שמציע נישואין לארוסתו בשפה זרה וצורמת.
מן הסתם נידון לאכול "קוץ'- מוץ'  *  כל ימי חייו.
==
*  קוץ' - מוץ' : מאכל בריאות מיוחד, שפולה המציאה עבור בעלה.

 
הרלבנטיות לשאלה, התעוררה בהקשר  לירידתם מן הארץ
של בני הזוג פולמן / פרלוב ועל החלטם לגנוז את שיר האקסודוס.
(ראה סיפור "המרדף אחרי שיר האקסודוס")

 צבי בן־צור עורך אתר הפלי"ם ההעפלה והרכש.
מעלה את הסברה שבני הזוג גנזו את השיר כי לא נראה להם הולם,

לשיר שיר כל כך פטריוטי, אחרי שירדו מהארץ.


קראתי פעם סיפור על אמן יהודי עולה-חדש, שהופיע ביידיש, בתחילת שנות החמישים. בפני קהל במעברת  "שער העליה" ליד חיפה.
האיש נעצר ע"י  המשטרה והוגש נגדו כתב אישום. השופט קנס אותו בסכום של 20 לירות. [סכום עתק באותם ימים] ספק אם האיש הרוויח סכום כזה מן המופע.
לשאלתו, את השופט, במה חטאו, שהוא מטיל עליו קנס  כזה ?
ענה לו השופט : "כי אתה מזהם את השפה העברית ! ".

אינני יודע אם לולה פולמן, שהיתה זמרת במקצועה, 
נתקלה בשופט הזה. אבל אם כן, אני במקומה 
הייתי שולח אותו לעזאזל,  עם בן גוריון 
ומדינת ישראל גם יחד, נוסע לארגנטינה
ובדרך זורק  את השיר, הפטריוטי, לים.

האווירה העויינת הזאת, גרמה לכך, "שגדוד מגיני השפה" שפכו את התינוק עם  המים. באוניברסיטאות סירבו להקים פאקולטות ליידיש, תחת האיום של מרצים, אשר איימו להשליך אבנים על כל כיתה אשר ילמדו בה יידיש.
כך נמנעה האפשרות להקים קאדר של דוברי השפה אשר יכלו לתרגם את אוצרות הספרות שנותרו.

מוכר הסיפור על הסטודנט האמריקאי אהרון לנסקי, שהציל מליון ספרים ביידיש. מאוחסנים אי שם - עד שתגיע הגאולה.

באתר הספרים הסרוקים של סטיבן ספילברג, נסרקו עד כה, 170  אלף ספרים בלבד. הם לא תורגמו ואולי גם לא יתורגמו לעולם.
במחסנים של אגודת "יונג יידיש" מיסודו של מנדי כהאן  בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב, מונחים עוד כמה עשרות אלפי ספרים.



מחסני יונג יידיש בת.המרכזית החדשה בת"א


אני, שניצלתי את קשרי הטובים 
עם הספריה־הלאומית בירושלים,
העברתי להם את הסיפריה של הורי המנוחים - 
כמה מאות ספרים.

אך יש מי שאינם טורחים להבטיח
 את עתידם של הספרים,
ומניחים אותם בקרנות רחוב או חדרי אשפה.
הספרים הללו מוצאים דרכם בד"כ  אל מתחת 
למכונות הגריסה, כפסולת נייר. 
כך נזרקים  אלף שנות תרבות יהודית-חילונית, לפח.
קשה לי להצטרף לאופטימיות, של הסופר יצחק בשביס־ זינגר,
אשר נשאל מדוע הוא ממשיך לכתוב ביידיש.
- עוד מעט יבוא המשיח - ענה: 
היהודים שיקומו לתחיה ישאלו : היכן ניתן לקרוא כאן'
איזה ספר ביידיש ?

 אשרי המאמין...



 

5 תגובות:

  1. קראתי. מאמר מעניין
    אני מנסה ללמוד כעת יידיש לבד.
    אני מגלה עולם ומלואו. מאד נהנית מן הלימוד אבל כנראה שלימוד ללא תרגול, זה לא זה...

    השבמחק
    תשובות
    1. ממליץ לך להרשם לאחד מן הקורסים בבית "שלום עליכם". המחיר שווה לכל נפש. בסיס מינימאלי ללימוד השפה ותוכל גם לשנן את נושאי הלימוד, בין אם בקריאה או בשיח עם חברים לכיתה.

      בהצלחה !

      מחק
  2. אני רוצה ללמוד אידיש יש קורסים בצפןן? חיפה קריות נהריה?

    השבמחק
    תשובות
    1. לא ממש יודע מה קורה באזור הצפון, למיטב ידיעתי ישנם קורסים כאלה באזור חיפה והקריות.
      הקורסים נפתחים בד"כ אחרי החגים.
      השאר לי כתובת מייל ואיידע אותך ברגע שאשמע משהו.

      מחק
  3. אני לא מזלזל ביידיש כי אחרי הכל עם ישראל דבר בה מכורח מציאות הגלות אך היא לא שפה ממש כיון שבאה מתוך מגורים שלנו בתוך השבטים הגרמניים ובערבוב עם כמה ניבים ששמענו מהסביבה ומעט עברית תנכית /לשון הקדש.
    אך מה לעשות והיא ניב גרמני ולכן שפה זרה וצורמת, בייחוד אחרי מה שעברנו תחת הגרמנים.
    נכון שהנוסטלגיה של ה מאמע לשון משפיעה , במיוחד אצלנו שבבית אבא ואמא דברו רק יידיש, אך מה לעשות? זאת המציאות והאמת, גם אם לא מוצאת חן בעינינו

    השבמחק