גורל – קורות משפחה יהודית במלחה"ע השניה.

מתוך  ההרצאה "בין שואה לתקומה."

קטעים מתוך ספרו של אבי המנוח, על גלותו
 – עם משפחתו - בברה"מ בתקופת מלחה"ע השניה.

עברו כמעט שני עשורים מאז התחלתי לתרגם את ספרו של אבי

 "גורל"  אותו סיימתי, לאחרונה לתרגם, עד סופו.

התחלתי במלאכת התרגום, כאשר בריאותו של אבי התדרדרה.

חיפשתי דרך לשמח את ליבו,  ידעתי שאם אבשר לו כי בדעתי

לתרגם את ספרו לעברית, הדבר ישמח אותו עד מאד.

אכן, הבשורה, הדליקה ניצוץ בעיניו הכבויות,

אך המחלה גברה עליו והוא נפטר ביום הולדתו ה-83. 

תרגמתי עד אז, את הפרק השביעי, מתוך חמישים ותשעה פרקים.

מאז לא המשכתי במלאכת התרגום.

עותק סרוק בפרויקט של סטיבן ספילברג_ לחץ.

עברו עד כה כשני עשורים ומאחר  וגם אנו צאצאיו, איננו הופכים צעירים יותר

ומאחר ובעוונותינו לא הותרנו, דור של קוראי וכותבי יידיש.

החלטתי להשלים את המשימה, מתוך מצוות כיבוד אב - הבטחה
שנתתי לו עוד בחייו.

 

הפעם לקחתי תאוצה למן ההתחלה. החלטתי כי אם התחלתי במשימה,

אסיים אותה עד סופה .  כל שנותר לי עתה, זה להגיה את הכתוב.

אינני יודע עד כמה סופר סיפורם של ניצולי השואה, אשר שפר מזלם
ומצאו מחסה בברית המועצות.
בנערותי ביקרתי בכמה ישיבות של בית המשפט, אשר דן את אדולף אייכמן.  
עקבתי אחר העדויות המצמררות של הניצולים.

ספרו של אבי, איננו כזה. זהו אולי סיפורו, של נס אשר התרחש לו

ולבני משפחתו. מאחר והצליח לברוח מגורלם של הנספים.

לו היה נתפס ע"י הגרמנים, גורלו היה להרצח כמותם,
בין אם ע"י פלוגות המוות או השמדה במחנה ריכוז.

הם גורשו מעיירתם פולטוסק, עוד בראשית המלחמה לא לפני,
שנשדדו יחד עם שאר תושבי העיירה, ע"י ה- ס.ס. הגרמני. יובל הנארֶוו

עליו שוכנת העיירה, נשפך לנהר הבוג, אשר הפך  גבולה המזרחי
של פולין, על פי הסכם ריבנטרופ - מולוטוב, הסכם אשר חילק את פולין לשניים.
התושבים נדרשו לחצות את הנהר אל המדינה השכנה, בלארוס, 
אשר סופחה לברה"מ.

הגירוש התבצע לפני שהנאצים גיבשו את התוכניות המעשיות
לפתרון הסופי.

שהות של כשנתיים בבלארוס  אשר זה עתה סופחה לברה"מ

היו מבחינתם של הורי היכרות עם "הדבר האמיתי." 

ברית המועצות של סטאלין.

היחס של סטאלין אל גל הפליטים שהציפו את הארצות

אותן סיפח בהסכמים עם המשטר הנאצי. היה מעורב.
מצד אחד כל מי שנכנס לשטחי ברה"מ התקבל בסבר פנים נאות.
אך אצל סטאלין אין ביקורת, או תלונות על הממשל.

היטלר ימ"ש, ענה לכל הבקשות והדרישות של המונארך הגרוזיני. אדרבא, גרמניה הנאצית קנתה יבולים ותוצרת חקלאית מברה"מ במידה שהותירה את אזרחי ברה"מ חשופים לחרפת רעב.

הגרמנים איחסנו את המזון במחסני חירום ושמרו אותו לצורך  הפלישה לברה"מ.

מאידך, אסר המשטר הסטאליניסטי על הפליטים שנמלטו מגיא ההריגה בפולין, לפרסם ברבים את הזוועות שהנאצים עושים ביהודים בפולין.

"זהו אינטרס לאומי סובייטי לטפח ולשמר את הידידות בין העם הגרמני לרוסי" נאמר להם.

בכלי התקשורת לא הוזכרה השואה בפולין ולו במילה אחת, זאת בצוו השלטונות. יהודים שעשו כך  [ ואבי ביניהם ]  סומנו כ"גורם מתסיס" ונרשמו למעקב.
במקרה של אבי הוא נצטווה להתרחק מן הגבול הרוסי , כדי מאה קילומטרים.  לו היה מפר את הצוו ומנסה  להכנס לתוככי רוסיה.
היה מסורב, או נעצר ונשלח לסיביר.

כל זה השתנה כמובן, כאשר הגרמנים פלשו לשטחים בשליטת ברה"מ
 [מבצע ברברוסה] הרוסים שכחו מהר מאד את ה"ידידות"

עם "הפאשיסטים."  השאר היסטוריה.  

אבי מעולם לא חיפש סיבה להתלונן כנגד ברית המועצות.

הכיר תודה לעריץ ולארצו על הכנסת האורחים שנהג בפליטים היהודים.

בסך הכל ניתן שוויון זכויות מלא לפליטים.  וגם הזכות לעבוד ולהרוויח לפרנסתם, 

מה שהוגדר מהתחלה כ"מתן כתף למאבק נגד הפאשיזם"
ועם פלישת הגרמנים : "עזרה למאמץ המלחמתי הכולל."

גם לא סבלו מאנטישמיות, אשר היתה אסורה, על פי החוק בברית המועצות.

אך מאד הציקה לו השיטה הקומוניסטית. הבילוש של ה.נ.ק.וו.ד

[לימים הק.ג.ב ] אחר כל דבר "חשוד" הצורך להתגונן בפני הלשנות.

העמדה לדין בגין כל מיני האשמות, בין אם מצוצות מן האצבע, בין אם לאו.

עונשי הגליה לסיביר, שנשלפו מן השרוול, הכפלת העונשים, מטעמים

כאלה ואחרים.

עם פלישת הצבא הגרמני לשטחי ברית המועצות ביוני 1941

נמלטו הורי לסטלינגרד. משם, על ספינת נהרות, שטו דרומה

על נהר הוולגה  לכיוון העיר אסטרחאן, השוכנת על  הדלתה

בואך לים הקספי, ממלכתם העתיקה של הכוזרים.

הפליטים פוזרו בכל העיירות שבדרך. הורי הורדו בעיירה קראסני-יאר,

שלושים וחמישה קילומטרים צפונית לאסטרחאן.

המתקפה על העיר סטלינגרד, שהחלו בה הגרמנים,

שנה לאחר מכן, ביוני 42, הובילה את נתיב הנדודים, אל עומק שטחה

של קזאכסטאן. הדרך הקצרה דרך הים, מאסטרחאן לעיר גורייב,

נחסמה עקב מגיפת הכולירה אשר פרצה  בעיר גורייב.

אי לכך נשלחה רכבת, עמוסה בפליטים  מאסטרחאן אל עומק המדינה,
הענקית בנתיב העובר 60 קילומטרים מזרחה, מן העיר סטאלינגרד
הנלחמת על חייה.

ההימור לא הצליח. מטוסי הלופטוואפה תקפו את הרכבת והשמידו

כמחצית מקרונותיה.הקזאכים גילו תושיה, כאשר קברו את הקורבנות,
במכתשים שיצרו הפצצות הגרמניות.
הרכבת הגיעה בסופו של דבר לעיר אקטיובינסק בקזאכסטאן.

שם נשארו, הורי עד סוף המלחמה.

ברית המועצות, שילמה מחיר יקר במלחמת העולם השניה.

ברחבי המעצמה, נספרו כ- 20 מליון ניספים: חללי המערכה,

נספים מרעב, מגיפות ומן הכפור הרוסי.

מה היה מספרם של היהודים מכלל 20 מיליון הניספים,

הללו, לא ידוע,  אך ברור כי בברית המועצות

התרחשה שואה, - מבחינת היהודים - ללא יריות או תאי גזים.

מלבד אלה, כמובן, שנתפסו ונרצחו ע"י הנאצים בארצות הכבושות
ונכנסו למניין ששת מיליוני היהודים שנספו בשואה.

בין הפליטים, שאיכלסו את ברה"מ, היו היהודים קרוב לוודאי הרוב.

איתרע מזלם לאבד את רכושם ואמצעי המחיה שלהם, מספר פעמים

במהלך המלחמה.
כמי שהיוו את אוכלוסיה החלשה ביותר, הם היו הראשונים להספות,
מרעב מכפור ומחלות.

במקצועו אבא היה  תַּפָּר נעליים. מייצר גפות נעליים, שכל מי שהבין במקצוע נהג להשמיע קריאת התפעלות כאשר ראה את עבודותיו.

בעלי מקצוע שהשלימו את עבודותיו, סנדלרים שייצרו את הסוליות טענו שהמוצרים שלו, חורגים מגדר אומנות נוטים יותר לתחום האמנות.

בכל תחנת רכבת בה עצרו הורי, היו חוליות לוכדי עריקים
עטים עליו, היה באמצע שנות השלושים לחייו .

למזלו היה תושב חוץ ואלה לא גויסו, היה נשוי אב לילדים, כך שלא התאים  להיות מגוייס כלוחם. אך "הופקע" מייד למאמץ המלחמתי,
ייצור נעליים לצרכי הצבא.  
רוב המפעלים שהעסיקו אותו לא נטו לשחרר אותו, אך עובדת היותו יהודי ונשקפה לו סכנת חיים, ככל שהצבא הגרמני התקדם מזרחה, אילץ את מעבידיו לאפשר לו לברוח.
עד שנחת בעיר אקטיובינסק בקזאכסטאן, מקום שהפך מקלט לפליטים יהודיים רבים.

המונח "סנדלרי השוק"  המופיע בסיפור, מכוון לאלה שייצרו נעליים 

אשר היו נמכרות בשוק ה"שחור." היתה בכך סכנה , כי להתפס ע"י הבולשת הכלכלית בתואנה של "ספסרות בזמן מלחמה." כהגדרת החוק הרוסי היה כרוך בעונשים כבדים, לרוב הגליה לסיביר.

אך זו היתה השיטה הסובייטית כולם עסקו בזה.
אבא ייצר, אמא מכרה בשוק, כשהיא נוטלת עימה את התינוקות 
שנולדו לה .אף אחד לא נטפל לאם מניקה,  
השרדות של ממש.

מן השכר הזעום שאבא קיבל, בקושי הספיק להם ללחם,
מצבם לא היה גרוע יותר משאר האוכלוסים שמסביבם.
ממכירת הנעליים יכלו לממן קניית חלב ומוצריו לילדים, פירות
וכמובן, בגדים חמים לשרוד את הכפור הרוסי.

בחרתי להביא לכם קטע מתוך הספר "גורל" בתרגומו לעברית.

קטע אשר איננו מתאר התרחשות מלחמתית כלשהי, וכאלה ישנם  בספר לרוב.

זהו סיפור המתאר את יכולתו של אבי להאיר על הנפשות  הפועלות מסביבו. 

מקווה שימצא חן בעיניכם.

הנצלות בארץ הכוזרים  - אקטיובינסק.

שאלה שהיה אבי המנוח נוהג לשאול:

- מדוע היהודים, אינם נוהגים לשתות

משקאות חריפים ?

-  אצל הגויים, כך טען, מי ששותה בקבוק אלכוהול,

מפריש אותו, כמקובל, דרך השלפוחית המיועדת לכך.

אצל יהודים המשקה יורד, אמנם, לקיבה.

אך נפלט דרך ה...לשון.

פרק 46. מתוך הספר "גורל"

"...קראו לו, בפשטות, יגורישקה.

מעולם לא נעשה שימוש בשם משפחתו או בשם אביו.

אולי משום,  שיתום היה,  עוד מימי מלחמת העולם הראשונה.

ייתכן ולא ידע כלל, מה היו שמות הוריו.

אך די היה בעיר אקטיובינסק, בהזכרת השם "יגורישקה "

כדי שאיש לא יחליף את זהותו,  בזו של מישהו אחר.."

מראהו כשל נער בן עשר, על פי גובהו ומשקל גופו.

עינו האחת קצרת-רואי,  בעין השניה היה עוור לחלוטין.

כשהיה מציץ בבן שיחו, היה מבטו מופנה,

בדרך כלל,  כלפי מעלה.

את ראשו היה מטה אל צד עינו קצרת הרואי .

עינו העיוורת, אצבעותיו המעוקמות ,

כמו גם כמה ממגבלותיו הגופניות האחרות

והנכויות מהן סבל, הוסתרו מתחת לבגדיו. 

מזכרת מן הזמנים ההם , כאשר היה,

לוחם תחת פיקודו, של הגיבור הנודע צ'פייב.

נפל בגורלו של יגורישקה ליפול לידיהם של המלוכנים,

לאחר שהניח מטען דינמיט, באחד מבסיסיהם.

הם, מצידם, דאגו לעצב לו מחדש, את הצורה.

הכרתי אותו במפעל בו הועסקנו.

היה סנדלר אשר את רוב עבודותיו היה משלים בביתו.

על פי אמות המידה של אקטיובינסק היה בעל מקצוע טוב.

אחת מן המיומנויות שלו היתה לעצב עקב גבוה, בנעלי נשים .

למפעל היה מספק זוג נעליים אחד ויחיד  במשך השבוע.

יותר מזה לא היה ניתן לדרוש ממנו. כי בשאר הזמן היה

פשוט שיכור.

יכול היה לשתות, בכמויות בלתי מוגבלות , אך להשתכר ממש,

היה משתכר רק אם המשקה היה אלכוהולי, בכמות של ליטר אחד לפחות.

כאשר לא הצליח להשיג  משקה אלכוהולי כלשהו,

היה מסתפק בספירט מפוגל, או במיני  בשמים לסוגיהם.

לאושרו לא היה קץ כאשר השיג מי קולון,  במחיר הממלכתי הרשמי.

היה משלם עבורו פחות  משאר סוגי האלכוהול, אותם קנה בשוק החפשי.

לקינוח, היה נוגס בבצל חי, אותו החזיק דרך קבע, בכיסו.

לעתים היה מסתפק בהרחה בלבד.

היה מצמיד את הבצל,  אל אפו הנערי ושואף אל קירבו את ריחו המריר.

כך, מליטר  של משקה  "חזק"  אלכוהולי, היה משתכר.

למן אותו רגע היתה יורדת עליו שלווה.

בצעדים מתנדנדים, מנסה היה לגרור עצמו אל ביתו .

ברוב המקרים נזקק לעזרה. ידידים נמצאו לו תמיד לשם כך.

היו מלווים אותו אחר כבוד אל ביתו, מעולם לא השתולל בשיכרותו.

היה נרדם על יצועו, למשך כמחצית היום הנותר וכל הלילה שלאחריו .

מתעורר בבוקר למחרת,  עם כאבי ראש איומים.

לא עזרו לו שום תרופות או סמי הרגעה.

רק לגימה של חצי ליטר, אלכוהול כלשהו - "חלש" בשפתו - 

היה גורם לו לשוב ולהתפכח.

גם כאב הראש היה נעלם. היה מתיישב שוב  על שרפרף הסנדלרים

עד שתבוא לו הזדמנות  נוספת להשתכר.

לעתים היה מתלונן : - "כואב לי הראש , עלי להתפכח..."

מכאן היינו מבינים, כי מן הליטר ה"חזק" הוא כבר השתכר ונרדם.

עכשיו הוא מחפש את חצי הליטר "החלש" כדי להתעורר... "

"... ובכל זאת היה יגורישקה האיש הסימפטי ביותר,

מבין כל הסנדלרים הרוסיים, במפעל.

לא העליב איש. נשאר פטריוט רוסי, שקט.

מעולם לא שמעתי ממנו הערה אנטישמית.

איש נחמד היה.

אנו "סנדלרי השוק" נתקלנו בצרה צרורה.

העור הרך, מתוצרת מקומית,

ממנו היינו מייצרים את גפות הנעליים.

היה מאבד את צבעו, כבר בעת התפירה.

בעיקר, מדובר היה, בעור השחור.

השתמשנו בכל מיני אמצעים כדי להחזיר לו את צבעו .

אך לאחר שנעלו את הנעליים חזרו אלינו הקונים להתלונן על טיב המוצר.

יגורישקה לחש לי בסוד, כי הוא פתר את בעיית הצבע.

יש בידו לק מיוחד השומר על הצבע והברק  ואפילו ...עמיד במים .

אם רצוני בכך, ימכור לי חצי ליטר ממנו במחיר... כאן נקב בסכום מפולפל.

לא היו לי הרבה ברירות, לצורך פתרון הבעיה לא עמד שום מחיר למכשול.

מה גם, שהחומר שלו נמצא די יעיל  והצדיק את ההשקעה בו.

ככל הנראה שימש הלק השחור במקורו,  במפעל  המטוסים הסובייטי

הסמוך לעיר, לצבוע בו את מטוסי הקרב...

כעבור זמן מה, לאחר שרכשתי ממנו את המוצר ראיתי את יגורישקה

, מתנועע שתוי עם חיוך קל על  שפתיו המושחרות.

- מה קרה לך, שאלתי, מדוע שפתיך השחירו ?

- זה מאותו הצבע שמכרתי גם לך , לחש לי בסוד .

הוא אפילו די טעים, כאשר אני מסנן אותו, דרך צמר גפן...

 

להמשך קריאה:  בת שבע נגד חוהלע

1

2

3

4

5

 

Form Creator by  - Privacy